מרכז המורשת
מכירים את ירושלים מחדש
את מרכז המורשת של כנסיית המשיח פוקדים כל שנה אלפי תיירים, מורי דרך, אקדמאים, ארכאולוגים ואוהבי הסטוריה במיוחד בזכות המודלים המיניאטורים המפורסמים של האדריכל קונרד שיק. שיק , נולד בגרמניה ב-1822 והגיע לירושלים בצעירותו, הוא חי ופעל בירושלים במחצית המאה ה-19, הוא הגיע בשליחות דתית ועם הזמן מצא עניין באדריכלות, ארכיאולוגיה, נגרות וטופוגרפיה. בכנסיית המשיח עבד כ-30 שנה כמנהל בית התעשייה במתחם, בית התעשייה סיפק עבודה ליהודים בעיר העתיקה אשר למדו נגרות וגילוף וכך יצרו מזכרות מעץ ודברים נוספים.
חלק מהמבנים שבנה קונרד שיק בירושלים הם: טליתא קומי, מאה שערי, בית תבור, בית הנסן ועוד. בבית המורשת נערכות תערוכות משתנות על אישים מהמאה ה-19 אשר עזרו לפיתוח המודרניזציה של ירושלים במאה ה-19 ואף במאה ה-20, התערוכה כיום עוסקת בסיפורם של היהודים המשיחיים. בנוסף ישנה תערוכה קבועה המספרת על הסטוריית המתחם, על הבישופ היהודי המפורסם מיכאל סלומון אלכסנדר, בית התעשייה, בית החולים , תעלות המים המפוזרות במקום ועוד.
הדגמים של קונרד שיק
במרכז המורשת נמצאים שלושה דגמים של האדריכל הגרמני קונרד שיק. דגם של הר הבית מ-1872, דגם של כנסיית הקבר אשר חזר למוזיאון מוינה ודגם קטן של כנסיית המשיח. קונרד שיק אחד מהאישים היחידים אשר קיבל גישה מהווקף המוסלמי להיכנס אל סמטאות הר הבית ועד היום מגיעים אלפי אנשים לצפות במודל וללמוד על המקום מקרוב.
תצוגה חדשה: יהדות משיחית
"אתם שומרים שבת? אתם אוכלים כשר? יש לכם אפיפיור? ומה עם מריה? למה דווקא ישו? אין לכם את התשובות ביהדות? מה ההורים אומרים? והשכנים? מה עם חגים? קריסמס או חנוכה? פסח או פסחא?" אלו שאלות נפוצות שיהודים המאמינים בישוע נתקלים בהן. בתערוכה שערכו ארבעה מחברי צוות המוזיאון ניתנת לצופה הצצה על עולמם של אלו אשר נראה שהמירו את דתם, אך מבחינתם...שבו הביתה.
בתערוכה ניתן לראות את ציר הזמן של היהדות המשיחית מתקופת בית ראשון ועד ימינו בשישה פאנלים העוברים בנקודות זמן שונות ומנסים להיכנס אל משבר הזהות של תלמידיו של ישוע עוד לפני כ-2000 שנה. אז כיצד הכל התחיל? לאן פתאום הם נעלמו? ואיך מקום המדינה ועד לימינו הפכו מקהילה קטנה לכמעט 30,000 המפוזרים ברחבי הארץ?
הקהילה המשיחית נוסדה בשנת 33 לספירה לערך, כשישוע בחר ב-12 מתלמידיו וקרא להם "שליחים". לאחר שקם מן המתים ועלה לשמים המשיכו תלמידיו את דרכו. הקהילה התפתחה מתוך הנרטיב היהודי, וכללה יהודים שכלל לא העלו על דעתם להפיץ את המסר של ישוע בקרב הגויים. בעקבות חזון נבואי שראה שמעון כיפא, החלו השליחים להבין שגם הגויים כלולים בתוכנית הגאולה של אלוהים במשיח. וכשעלתה השאלה הבלתי נמנעת - האם אותם גויים צריכים להתגייר ולשמור את מצוות התורה - התכנסו השליחים כדי להכריע בעניין.
יעקב, אחד מעמודי התווך של הקהילה, פסק שאין בזה צורך, ושעל הגויים להקפיד על כללי מוסר בסיסיים ולהפנות עורף למנהגים האליליים שלהם. פסיקה זו התקבלה גם על דעת שאר השליחים והופצה כמסמך מחייב. מאוחר יותר דימה שאול השליח את הצטרפותם של הגויים אל קהילת המאמינים בישוע לעץ זית: העץ המבוית מסמל את ישראל, וענפי הבר שהורכבו עליו מסמלים את הגויים.