תאורים בזעיר אן פין

על משפחת פין נכתב לא מעט, מעבר למילים הרמות והקשרים עם עניינים ברומו של עולם, מעבר לקשר עם ממשלות, שרים, ראשי שבטים ולורדים למינהם, מעבר לכל זה אנו מוצאים המון כתבים ועדויות על אופי טוב, על עזרה לזולת, על רגשות עזים של אהבה לאנשים, יחסים אישיים עם שכנים. הרבה מעבר לכותרות הפוליטיות ישנה נוכחות של סוג של הורים אחראיים שלקחו על עצמם תפקיד לשרת ועשו זאת מכל הלב. זוג שלא רק למד את שתי השפות המדוברות בארץ כדי ליצור קשר אמיתי עם התושבים אלא דיבר את השפה על בוריה והשתמש במשאבים שהיו לו כדי ללמד את התושבים להתקדם.
 

כמשל הדג המפורסם, הם לא רק נתנו לאנשים דגים אלא הביאו חכות ולימדו אותם לדוג וזו היתה אחת מהמטרות שלהם. האישה עליה נקרא היא אליזבת' אן פין. אליזבת' אן פין, אשתו של הקונסול הבריטי ג'יימס פין וביתו של הכומר והמטיף אלכנסדר מק-קול, היא נולדה ב14.3.1825 ואין ספק שהיתה אישה מרמתה ומעלה. בחלק הזה של הבלוג אנו נצטט אותה מספרה "זכרונות מירושלים ומארץ ישראל" (1846-1863), דברי גברת פין הנאמרים בספר הינם מזכרונה והם תועדו בהשפעת ידידה יהודיה, אשר הציעה לה להעלות את זכרונותיה המרתקים בתקופתה בישראל ולתעדם על הכתב. גברת פין אהבה לטייל, לחקור, ללמוד ולהכיר. אין עמוד אחד ביומנים שלה שלא מתאר פרחים, צמחים, חיות, שמיים, כוכבים וכמובן, אנשים. היא היתה ציירת, כותבת, רוכבת על סוסים, אהבה לקרוא ולקחה כל משימה באחריות יתר! מסופר לנו שעוד מגיל קטן כבר ביקשה מאמא "למדי אותי הכל! כל מה שאני יכולה לעשות בבית!", היא אישה אשר הקדימה את זמנה בהמון מובנים. אליזבת' לא רק ראתה בצורך, היא לא התעלמה ממנו ואצה רצה לעזור, לכן היא זכורה במעשיה הטובים ההולכים לפניה עד היום. מילה שניתן למצוא שוב ושוב בספר היא "מסכנים", היא כל כך ריחמה על היהודים שהיו בירושלים באותה תקופה ונאלצו לסבול תחת המשטר העותומאני, המון מהם מתו מרעב והיא לא רק סיפקה להם אוכל אלא גם עבודות ושכר, יצרה עבורם בתי מלאכה ופרוייקטים והזוג גם לימד אותם בנייה| כדי שיוכלו ליישב את עצמם בארץ, מחוץ לחומות העיר העתיקה. אנו מזמינים אתכם להכיר את אליזבת' אן וג'יימס פין יותר מקרוב בציטוטים הבאים:

לחם
 

"כאשר הגעתי לירושלים ב-1846, היחידים שיכולתי לקבל מהם לחם אירופי היו האופים היהודים מרים מקמיניץ ובעלה"
 

על תלמידות יהודית
 

"להיות אשת תלמיד חכם נחשב לכבוד גדול. אני זוכרת הייטב אימרה ביידיש ששמעתי רבות בילדותי: "אר איסט זאר א גלערנטן מאן" (הוא תלמיד חכם) כאות ההוכרה הגבוה ביותר".
 

בקשתו של ג'ון ניקולייסון ממקאוול

"אינני מבקש בית חולים כמו שיש לכם כאן באנגליה, אך האם נוכל לקבל חדר או שניים כדי שהעניים והמסכנים יוכלו לבוא ולקבל מעט מרק כדי לשמור על חייהם?".
 

על בניית הכנסייה
 

"השגריר הבריטי בקונסטנטינופול הצליח לשכנע את הסולטן לאפשר את בניית הכנסייה בתנאישתיחשב רק לקפלה קונסולרית"
 

אביה של גברת פין והקשר למיכאל סלומון אלכסנדר
 

" אבי התמיד לדרוש על עתיד העם היהודי וירושלים ובשל כך הציע לו המלך בשנת 1841, שיקבל עליו את תפקיד הבישופ של ירושלים". 

ברוכה הבאה לישראל!
 

"הגענו ליפו בלא פגע ועגנו שם ב-7 באפריל, תשעה שבועות בדיוק לאחר שעזבנו את לונדון"
 

על רבי סלנט
 

" רבי סלנט נמנה אף הוא עם האנשים שכיבדו מאוד, והיה בקי גדול בתלמוד. נאמר לנו שפעם הוא עורר את זעם האנשים כאשר הגיע בשבת רכוב על גמל, אך הידע שלו בתלמוד אפשר לו להסביר שרק רכיבה על סוסים וחמורים אסורה בשבת, ואילו על גמל, הגבוה מן הגובה האסור, הדבר מותר".
 

טיפ מאליזבת' איך ללמוד שפה

"נהגתי לבקש מידי יום ביומו מה"דרגומן" (מתורגמן במזרח התיכון) הנאה שלנו ללמד אותי עשר מילים בערבים לפי עשר אצבעות"
 

בדואים במאה ה-19
 

"בקרב הבדוויים הנה מנהג קבלת האורחים מפותח. המארח היה חייב להגן על אורחו ועל רכושו אפילו במחיר חייו. משום כך היו הנוסעים בטוחים לגמרי, אפילו אם המלווה היה רק נער מהשבט. סידור זה הביאו אותנו במגע עם ראשי שבטים אילו".