סמואל גובאט

סמואל גובאט

26.1.1799- 11.5.1879

הבישוף הפרוטסטנטי השני של ירושלים. 
סמואל גובאט נולד בעיר ברן בשוויץ, לאחר לימודי דת בעיר נסע גובאט ללונדון ופריז, שם רכש ידע בערבית ובשפת הגעז (אתיופית). גובאט עצמו ידע המון שפות! 
בשנת 1834 הכיר את אשתו מריה זלר בארגון דתי נוצרי בשוויץ וב23.5.1834 התחתן ולאחר שנים של מסעות באתיופיה ומלטה הגיע הזוג לירושלים, אל כנסיית המשיח. אשתו מריה, נולדה למשפחה מרובת ילדים שהיתה ידועה כמשפחה העוזרת לזולת ומלמדת את העניים, גובאט התאהב וראה בה כזיווג מושלם לחיים משותפים של נתינה ועזרה לזולת. בתחילה נסע הזוג לאתיופיה. זמן קצר לאחר שהגיעו לעיר מאסאווה באריתראה חלה גובאט אך התעקש להמשיך במסע לאתיופיה, הם הצליחו להגיע לעיר עדווה בצפון אתיופיה אך היו חייבים להתיישב שם בגלל מצבו הבריאותי הגרוע. במאה ה-19 הרפואה במקומות אלו היתה כה עניה שהיה חייב הזוג לחזור לאירופה בכדי לחיות. מה שכן, מסופר לנו שאהבתם של התושבים ודאגתם לבריאותו נגעה לליבו והזוג תמיד דיבר על המקום עם המון התלהבות. 
החזרה לשוויץ היה ארוכה ומייגעת, בחום, ברעב בחולי אך הזוג חזר, התחזק ומשם, בשנת 1839, נסע הזוג למלטה לאחר שנשלח לשם בכדי לתרגם את התנ"ך לערבית ולהיות אחראי על הדפוס של הארגון ממנו נשלחו (CMS).
לאחר מלטה חזר הזוג לשוויץ. בשנת 1845 הפך גובאט להיות  דיקאן בכנסייה ושנה לאחר מכן הוסמך להיות בישופ. באותה תקופה נולד להם כבר בנם השביעי מתוך עשרה ילדים.
הזוג גובאט הגיע לארץ לאחר מותו של הבישופ היהודי מיכאל סלומון אלכסנדר אשר נפטר בדרכו למצרים. התוכנית המקורית היתה רוטציה בין הבישופות המאוחדת (כן כן, בנט ולפיד לא התחילו את הרעיון הזה;).
מינויו של גובאט היה פרי פשרה בין אנגליה וגרמניה, אמנם הממשלות רצו שתיהן כנסיה פרוטסטנטית בירושלים לאנגליקנים ולותרנים כאחד אך מכיוון שזאת רצתה אנגלי וזאת רצתה גרמני החליטה הבישופות למנות את גובאט, שהוא, שוויצרי. 
בישופ גובאט כיהן בתפקידו 33 שנה. 
דרך עבודתו וחזונו של גובאט היה שונה מהבישופ הראשון, היהודי, אשר ליבו אכן הלך אחר עמו.
גובאט חשב קצת אחרת ופנה אל הכנסיות המזרחיות והקתוליות בארץ וחזונו היה מופנה יותר על חינוך ובתי ספר. בית הספר שבנה על הר ציון נמצא ופועל כבית ספר עד היום.
בתקופתו בירושלים בנה גובאט מספר בתי ספר אשר למדו בהם יותר מ1,400 תלמידים. 
מריה, אשר נולדה למשפחה מרובת ילדים בעצמה ואף ילדה 10 ילדים פתחה עם בעלה גם בתי יתומים ואהבה מאוד לעזור בהם. לאחר מכן המוסדות הועברו להיות בהנהלת הכומר ג'ון זלר, 
החותן שלהם. 
סיפור האהבה החזק בין הזוג המשיך עד הסוף. כשהזוג היה זקן וחזר לאירופה מר גובאט קיבל התקף אפליפסיה, הם עדיין לא ידעו אם לחזור לירושלים או לא לאחר 33 שנים ומר גובאט אמר לאשתו: "בואי נחזור לירושלים ושם נמות". גובאט היה כה חולה אך הזוג הצליח לחזור לירושלים, הוא נפטר ב11.5.1879 בהיותו בן 80. מותו היה קשה עבור מריה אשר אמרה בתגובה למצב: 
"עבודתי בירושלים הסתיימה. סיימתי את משימתי", היא ביקשה מהקהילה שיתפללו עבורה, לא בגלל שהיתה חולה אלא שיתפללו שחייה יסתיימו. תפילתה נענתה ואכן, שלושה חודשים לאחר מותו היא נפטרה מדלקת במוח ומתה ב1.8.1879. הזוג קבור עד היום בבית הקברות בהר ציון, זו לצד זה.  יהי זכרם ברוך. 

מקורות:
Eminent Missionary Women by Annie Ryder Gracey