ג'ון ניקולייסון

ג'ון ניקולייסון, נולד ב1803 בעיר לוגומקלוסטר אשר בדנמרק.
בגיל 17 למד בבית ספר דתי בברלין ושם החל ללמוד על העם היהודי, עמותת CMJ ביקשה באותה עת מהכומר בבית הספר לבחור כמה אנשים להיות חלק מלימוד מעמיק יותר על העם היהודי בכדי לשלוח אותם לירושלים, ניקולייסון נבחר ונסע ללונדון בשנת 1823. שם ביקשו ממנו להצטרף אל הרופא ד"ר ג'ורג' דלטון לביקור בארץ הקודש. 

ניקולייסון הגיע לירושלים בשנת 1826, כמה שבועות לאחר מכן ד"ר דלטון נפטר וניקולייסון נשאר לבדו בעיר החדשה, אותה עיר עליה קרא כל חייו עומדת מולו ענייה, גלמודה, חולה  ועזובה. ג'ון מחליט להישאר בעיר ולבנות את שמו, באותה תקופה לא יכלו תושבים אירופיים להתיישב בעיר לכן הוא נמצא כאן בבעיה. הוא מחזק את שמו במקום, יוצא מירושלים אל מצריים וחוזר בשנת 1833 כדי לגור בעיר ובכך הופך ג'ון ניקולייסון לתושב הזר הראשון בירושלים. 
כבר במצריים ג'ון מתחתן עם אשתו של ד"ר דלטון ומאמץ את שלושת ילדיהם, יחד הם חוזרים לירושלים. ג'ון הופך להיות עמוד השדרה של הקהילה הפרוטסטנטית בירושלים ובכך גם מצליח לקנות שטח ב-1838. השטח עומד על תילו על היום ושמו : כנסיית המשיח אשר במתחם עמנואל.
כנסיית המשיח היא המבנה המודרני הראשון אשר נבנה בירושלים. ג'ון בונה את הקהילה הדתית במקום ומקים אסיפות בשלושת השפות המדוברות במקום: אנגלית, ערבית ועברית. ניקולייסון הופך להיות אהוב ומוכר ע"י תושבי העיר באשר הם. יהודים, נוצרים ומוסלמים כאחד מוקירים לו קרוב ורואים בו כאיש דואג לזולת, מתחשב, חכם ואינו מתעלם מצרכי הסובבים אותו.
כשראה בחולי אנשי העיר כתב מכתב בהול לממלכה באנגליה וביקש עזרה כספית, רופאים, תרופות וכו', כשראה את אשתו של ד"ר דלטון מתאלמנת ונשארת לבדה עם שלושה ילדים הוא מאמץ אותם ומתחתן איתה, כשראה צורך, 
עשה ככל שביכולתו לעזור.
גברת אליזבת' אן פין, אשתו של הקונסול ג'יימס פין מספרת לנו על פטירתו ביומנה
(זכרונות מארץ ישראל):

"ידידנו המלומד מזה שנים רבות, איננו עוד. הוא היה חבר ויועץ יותר משלושים שנה, בקי בערבית, ובעברית, תלמיד חכם בנושאי יהדות והאירופי הראשון שהתיישב בירושלים. המון אנשים מכל המעמדות והדתות הגיעו ללוויה כדי לחלוק לו כבוד אחרון, ובהם הרבנים הראשיים. כולם ליוו אותו לקברו על הר ציון, מחוץ לעיר ניקולייסון היה ממוצא דני, אך בעל אזרחות אנגלית. 
באחד הימים ביקרנו בכרם אברהם. כאשר כבר לא היה לנו די כסף להעסיק את הפועלים הרגילים, מצאנו יהודי זקן בשם מרדכי ואיפשרנו לו להתגורר בחדר שם. יום אחד מצאנו אותו מחפש בתנ"ך ציטוט מתאים כדי לתלות אותו לזכרון על עץ הזית ששתל ידינו הטוב והיקר מר ניקולייסון. הוא חשב שהפסוק מישעיהו נ"ז, א' יתאים:
"הַצַּדִּיק אָבָד, וְאֵין אִישׁ שָׂם עַל-לֵב; וְאַנְשֵׁי-חֶסֶד נֶאֱסָפִים בְּאֵין מֵבִין, כִּי-מִפְּנֵי הָרָעָה נֶאֱסַף הַצַּדִּיק" בחירתו מעידה על הזכרון המלא באהבה שהשאיר ידידנו משכבר הימים. 
כל זה היה הרעיון שלו".