תרגומי הברית החדשה וליטורגיה נוצרית לעברית

נכתב ע״י ג׳ק פארן ותורגם ע״י רפי חנוכה

הברית החדשה בעברית

ניתן לעיין במקור (אנגלית), שם מופיעים גם הערות הכותב ומראי המקום שלא תורגמו.

לפני שנים, הגיחה פנינה ספרותית על מדפי חנות ספרים יהודית קטנה בניו יורק ועד מהרה עלתה גם לאינטרנט. ספר זה, על כריכתו האפורה הקטנה והמילים העבריות "שירי ציון" בכיתוב מוזהב על גב הכריכה, מכיל מזמורים נוצריים מתורגמים לעברית. הוא פורסם לראשונה בשנת 1834 והורחב בשנת 1842; מיהרתי לרכוש את מהדורת 1842 הזו. ממצא נדיר זה היה פריט משמעותי בתנועה הרחבה יותר של החזרת העברית לליטורגיה הנוצרית, שהובילה האגודה הלונדונית (LJS). ספר המזמורים הקטן שלהם, לצד תרגומי האגודה לברית החדשה בעברית (1817) וספר התפילות (1836), יצרו טרילוגיה של אמונה, ליטורגיה ושירת הלל.

אחת מדמויות המפתח של התנועה היה הבישוף מיכאל ס. אלכסנדר.  את שלושת הכרכים הללו הוא נשא עימו במסעו האמיץ לירושלים בשנת 1842.  בהשאירו מאחוריו את לונדון המתועשת ואת סביבתה הפסטורלית, יצא אלכסנדר היישר אל תוך גבול הנופים הצחיחים המקיפים את ירושלים הקדומה. בתו הבכורה של אלכסנדר זוכרת שבאותם ימים לא היו רכבות או כבישים סלולים.  מסעות מפרכים ברחבי הארץ היו באמצעות חמור, גמל ובמקרים נדירים גם סוס.  הבישוף ומשפחתו הקטנה חלפו על פני המרחבים של מישור השרון בדרכם לביתם החדש ולמחוז הבישופות הנרחב של ירושלים, שהשתרע אל תוך מצרים. מסעו של הבישוף יותיר חותם בל יימחה על שיקום קהילת חסידי ישוע מקרב היהודים בהר ציון ותחיית השפה העברית בקהילה, השפעה המורגשת עד היום.

בין חפציו של הבישוף אלכסנדר, ככל הנראה היו תחובים באמתחתו גם שלושת הספרים בעברית, היקרים וחיוניים לכהונתו: כרך שלם של כתבי הקודש בעברית (שתי הבריתות), סידור תפילה וספר המזמורים (שירי ציון).  בעודנו פורקים, באופן ציורי, את תיקי העור הנוקשים, נחקור, לא רק את אותם כרכים יקרים של האגודה הלונדונית, אלא גם את מורשתו המתמשכת של הבישוף מיכאל ס. אלכסנדר, במשימה להחייאת העברית בקרב המאמינים היהודים בארץ הקודש.  

תחיית השפה העברית

"כמה מוזר שבמשך תקופה של שמונה מאות שנה, לא היה על הנוצרים לתת ליהודים את הברית החדשה בשפתם!"  איש הדת ס. ביוקנן, 1810.

שנים לפני שהגיע מיכאל ס. אלכסנדר ללונדון, כבר חלמה האגודה לתרגם מספר ספרי קודש לעברית. הראשון והחשוב ביותר יהיה הברית החדשה בעברית. הדבר ידרוש הוצאות ומאמצים עצומים וייעשה בתקופה בה אנשים ספורים בלבד, כולל מתוך הקהילה היהודית, היו בקיאים בעברית.

"החלטתי שכדי שתהיה לנו אדמה משלנו וחיים פוליטיים משלנו, צריך גם שתהיה לנו שפה שתאגד אותנו יחד... לא יהיה קל להחיות שפה שהייתה מתה במשך זמן כה רב".  אליעזר בן יהודה. 

בסוף המאה ה-19 חיו בארץ הקודש פחות מ-25,000 יהודים.  הרקע שלהם היה מגוון כמו גם השפות הרבות שדיברו. עם זאת, הייתה העברית המוגבלת אחד האמצעים שאפשרו לקבוצות יהודיות מגוונות אלו לתקשר.

אוצר המילים המוגבל לתנ"ך ולספרי תפילה יהודיים שימש כ"לינגואה פרנקה", שפה משותפת לדוברי שפות שונות בקרב קבוצות יהודיות נבדלות. אולם, מצב זה ישתנה במהרה. אליעזר בן יהודה טען כי עברית מודרנית מתחדשת, מורחבת ואיתנה, חיונית לשיבת עם ישראל לארץ. 

כמו בן יהודה אחריהם, שמעה גם האגודה הלונדונית את דבר הנבואה שמציב את השאלה: "התחיינה העצמות האלה?" בהתאמה עם אמונתם הם השקיעו עשרות אלפי ליש"ט בהוצאה לאור של הברית החדשה, ספר התפילה וכרך מזמורים - כולם בעברית.

בכל אופן, הוועדה שבידיה הופקדה המשימה נתברכה באמונה איתנה. עלות תרגום הברית החדשה לבדה נאמדה ב-3,650 ליש"ט עבור 3,750 עותקים למהדורה המודפסת הראשונה.   במהדורה המתוקנת של 1819 הודפסו 10,000 עותקים!   כשנשאלו מהיכן יגיע המימון, ענו בביטחון: 

"אם אנחנו חפצים להשיג דברים גדולים, עלינו לכוון לדברים גדולים, ואם נשתדל בעבורם בענווה ובחכמה, בזהירות ובאמונה, זה שאמר 'הכסף והזהב לי הם', לא יניח ליוזמה שלנו לגווע ברעב".   

הקריטריונים לתרגום הברית החדשה

ב-1809 חזר איש הדת קלאודיוס ביוקנן, ידיד האגודה הלונדונית, ממסע שליחות בהודו.  במהלך מסעותיו באזור מלאבר וקוצ'ין, הוא נתקל בבית כנסת יהודי ששימר כמה מגילות נדירות, כולל כתב-יד עברי של הברית החדשה.  לאחר שרכש אותן, הוא תרם אותן לספריית אוניברסיטת קיימברידג'.   ביוקנן דחק באגודה להשתמש בברית החדשה העברית כטקסט הבסיס לתרגום החדש. עם זאת, לאחר בחינת כתבי-היד, קבעה האגודה כי הדבר אינו עומד בקריטריונים המחמירים שהציבה. בכל זאת הדבר לא הרתיע את האגודה שהמשיכה לדחוף קדימה.  רצונם היה בתרגום שיעמוד במבחן הזמן. מה, אם כן, היו הקריטריונים שלהם?

טקסט יווני נאמן 

המתרגמים הסכימו על כמה נקודות. הברית החדשה בעברית חייבת לתרגם נאמנה את הטקסטים היווניים הטובים ביותר הזמינים. תרגומים עבריים ישנים יותר של הבשורות שיצאו לאור על ידי הכנסייה הקתולית תורגמו מטקסטים לטיניים שכבר היו רחוקים צעד אחד מהיוונית, כמו "ארבע הבשורות" של הרב ג'ובאני (יונה) בטיסטה בשנת 1668. אלו, מכל מקום, לא יספיקו לתנועה אוונגליסטית אנגליקנית של המאה ה-19. 

תרגום עברי תנ"כי טהור

לאחר מכן, הם שקלו את התרגום הרב לשוני של אליאס הוטר לכתבי הקודש, שיצא לאור בשנת 1599.  זהו אולי התרגום הראשון של הברית החדשה בעברית מהשפה היוונית שנעשה בשיאה של תנועת הרפורמציה. גם הוא נדחה כטקסט בסיס מכמה סיבות עקרוניות. הוטר השתמש באוצר מילים הן מהספרות המקראית והן מהספרות הרבנית. האגודה ביקשה תוצר המבוסס על טהרת העברית התנכית. שנית, הוטר הביא ציטוטים מהתנ"ך הנמצאים בברית החדשה ישירות מהתנ"ך העברי המבוסס על המסורה. האגודה סברה שציטוטים אלה צריכים להיות תרגום נאמן למקור ביוונית, גם כאשר הם שונים מטקסט המסורה. 

העבודה מתחילה

היה צורך בגישה צוותית ומרעננת לתרגום. מרגע שהחל, התקדם הפרויקט במהירות. הבשורה על פי מתי הושלמה בשנת 1814, ומרקוס בשנת 1815. בשנת 1817 הודפס בשלמותו כרך הברית החדשה בעברית.   המהדורות הראשונות הודפסו בגודל אוקטבו גדול ומאוחר יותר בגרסה קומפקטית.  למרות שלא היה זה תרגום מושלם, כולם היו נרגשים מכך שהעבודה הראשונית נעשתה.

הבישוף מיכאל סולומון אלכסנדר והברית החדשה בעברית 

מיכאל ס. אלכסנדר הגיע לאמונתו בישוע, במידה מסוימת, לאחר שחבר באגודה הלונדונית אתגר אותו לקרוא את הברית החדשה, וכך אמנם הוא עשה - בגרמנית.  בשנת 1834, לאחר שעבר ללונדון, מונה עד מהרה לצוות של שלושה אנשים, לצד א. מקאוול, ג'.ק. רייכארט וס. הוגה, והוטל עליו לתקן את מהדורות 1817-21 של הברית החדשה בעברית.   אלכסנדר, שהוסמך לרבנות בגיל 28, פרופסור לספרות עברית ורבנית בגיל 33, והוסמך לבישוף בגיל 42, היה מוכשר היטב למשימה.  הם השלימו את המהדורה המעודכנת ביולי 1836.   

הברית החדשה בעברית עם טעמים היחידה בעולם

מהדורה זו של הברית החדשה בעברית נותרה נושא לעדכון מתמשך. תשעה אנשים עבדו בסופו של דבר על הפרויקט: ד'אלמנד, פ. פריי, ד"ר ניומן, ד"ר מקאוול, הבישוף אלכסנדר, ס. הוגה, ד"ר ביזנטל, איש הדת ג'. ק. רייכארט, ולבסוף יחזקאל מרגוליות.  תרומתו של י. מרגוליות, בכל אופן, עשויה להיות המרשימה ביותר מבין התשעה. 

למרות שתרגום האגודה לברית החדשה בעברית היה עם טעמים, לא הייתה זו הגייה דומה לזו של התורה. בעברית, טעמים אלו מאפשרים לחזן הקהילה לזמר את הטקסט בהטיית גובה צליל ובהדגשה, מה שהופך את מהדורת 1865 של מרגוליות לשימושית למדי לקריאה ליטורגית. לדעת מחבר מאמר זה, נותרה מהדורה זו של הברית החדשה בעברית היחידה עם טעמים!

תרגום הברית החדשה לעברית שנעשה בידי האגודה נותר עומד כסטנדרט וזכה להערכה מצד רבים. למרות ההתנגדות המובנת של חלק מהקהילה היהודית האורתודוקסית, הוא אומץ על ידי אחרים, ומצא מקום משכן על מדפים ומתחת למזרנים רבים.  באחד הדוחות מסוף שנות ה-40 של המאה ה-19 נכתב: 

"נאמר שכמעט לא היה בית יהודי בצפת וסביבתה, שבו לא נמצא עותק של הברית החדשה, בין שנשמר בארון או מתחת לכרית המיטה, שם ניתן היה להסתירו בקלות".  

תרגום האגודה קבע את הסטנדרט שהיה בשימוש עד להופעת הברית החדשה בעברית של פרנץ דליטש בשנת 1877 וזה של יצחק זלקינסון בשנת 1886. דליטש חשב שתרגום המבוסס על עברית מקראית בלבד מוגבל מדי  ביחס לטקסטים יווניים מימי הבית השני. הוא השתמש בשילוב של עברית מקראית ומשנאית גם יחד.

אבל בעוד שהיו אלה שהתלוננו על התרגום לעברית של הברית החדשה שנעשה על-ידי האגודה והתבסס על טהרת העברית התנכית, אחרים התלוננו על הפרויקט השני בעברית של האגודה, "סדר התפילה".  הם קבלו על כך שהוא נלקח ישירות מתהילים ומסידור בית הכנסת!    

סדר התפילה בעברית 

הפרויקט השני בטרילוגיה של האגודה היה סדר התפילה. פנחס לפיד, ההיסטוריון היהודי, כינה זאת "המגנום אופוס של המיסיון האנגליקני", אך לא בלי ביקורת.  בתחילה, הופקד הפרויקט בידי מ. צ'רסקיאר. מאוחר יותר, הטילה האגודה בידי אלכסנדר, מקאוול, רייכארט והוגה את עריכתו מחדש. הוא החל בשנת 1835 והושלם בשנה שלאחר מכן, 1836.

כרך יפהפה זה, שווה בגודלו לגודל קוורטו של הברית החדשה, היה בשימוש לראשונה בלונדון ב-5 בפברואר 1836, כאשר חסידי ישוע מקרב היהודים וגם שאינם יהודים התאספו כדי להתפלל בשפה העברית והאנגלית. איש הדת א. מקאוול קרא את התפילות, ומיכאל ס. אלכסנדר נשא באותו יום את הדרשה באנגלית. 

תרגום תיאולוגיה לעברית

האתגרים בתרגום ספר שופע מונחים תיאולוגיים "חוץ-מקראיים" הביאו לביקורת הרבה ביותר. לעיתים תרגמה האגודה מונחים כגון “homilies”  באנגלית ל"דרשות" בעברית. מונחים אחרים תורגמו מחדש לעברית; “Holy Communion” הפך ל"התחברות הקודש". בכל אופן, סופרים מאוחרים יותר, כגון פרנץ דליטש ופנחס לפיד, מצאו פגם בתרגום מונחים נוצריים אלה.  דליטש הרחיק לכת באומרו: "כוונותיהם הטובות של המתרגמים עולות בהרבה על יכולותיהם הסגנוניות".

יתכן שהביקורת של לפיד ודליטש מרחיקת לכת. לדוגמה, המונח ״Lord’s – Supper״ בספר התפילה, אשר תורגם כ"סעודת האדון", עמד במבחן הזמן ואומץ על ידי רוב הקהילות דוברות העברית בישראל עד היום. עד שנת 1976 המשיך הוועד המאוחד למשיחיים בישראל (UCCI) לדון בדרך הטובה ביותר לתרגם מונחים בעייתיים כגון התגלמות, השתנות, השילוש הקדוש וכו'.   התוצאה של עבודתם סיפקה חוברת שימושית למדי של "מונחים משיחיים נוצריים" בעברית. 

מקור הדרכה

מעבר לענייני תרגום, ערכו של הכרך "סדר התפילה" בעברית היה בכך שהוא קרוב יותר לסידור בית כנסת.  הוא כלל תפילות תשובה, ימי חג תנכיים, טבילות, הסמכה, הקדשות וחתונות. בסופו של דבר הופצו יותר מ-25,723 עותקים של "הליטורגיה של הכנסייה האנגליקנית בעברית".

הקדשת הבישוף אלכסנדר והקדשת כנסיית המשיח 

ספר התפילה בעברית שימש במרכז הקדשתו של הבישוף אלכסנדר בשנת 1841 ובהנחת אבן הפינה לכנסיית המשיח בירושלים זמן קצר לאחר מכן. תפקידו ממחיש את תחייתם של חסידיו היהודיים של ישוע ואת תחייתה של השפה העברית המשותפת להם ולכלל עם ישראל.   

כעת, נותר כרך נוסף המציץ מבעד לכיסי אמתחתו של הבישוף שאותו נבחן. זהו הספר שהזכרתי בהתחלה, ולדברי גברת אלכסנדר הוא ליווה את בעלה היקר במסעו האחרון הביתה.

שירי ציון ב"קריית מלך רב" 

אנו מעיינים כעת בספר המזמורים האלגנטי שתורגם על ידי סטניסלב הוגה, אותו אני מחשיב כשלישי בטרילוגיה של החברה הלונדונית. הוא ראה אור לראשונה בשנת 1834 והורחב בשנת 1842. עמוד השער מצהיר על מטרת "שירי ציון" אלה – "לשימוש הכנסייה בקרית מלך רב".  

ביושבי בכנסיית המשיח בהר ציון, אני יכול לדמיין את המאמינים היהודיים בישוע של לפני 175 שנה, מחזיקים את ספר המזמורים ברוממות ובשבח.  קירות אבן הגיר, שלא עוטרו על ידי הצלב המסורתי, היו מהדהדים לקול שירת המקהלות העבריות כשאור רך זוהר מבעד לוויטראז'ים המלאים בפסוקים מכתבי הקודש בעברית ובסצנות תנכיות.  סביר להניח ששרו גם את מזמור מספר XII: " ברוך משיח יושב סתר" 

"ברוך משיח יושב סתר

לו יכרעו צבא מעלה

ישימו בראשו הכתר

יתנו לו הגדולה."

למרות שלא זכה הבישוף מיכאל סולומון אלכסנדר לראות את השלמתה של כנסיית האבן היפהפייה הזו, הוא יכול היה לזמר תהילות מתוך ספר המזמורים הנאה במהלך תפילת הבוקר היומית בעברית. 

"יש לנו עכשיו תפילות יומיות קבועות בקפלה הזמנית: בשבע בבוקר בעברית ועם השקיעה באנגלית; ולמרות שאנחנו קבוצה קטנה, אני מרגיש שזה עונג מיוחד להתפלל כל יום בהר ציון".  הבישוף מיכאל אלכסנדר

הבישוף אלכסנדר שר על גאולת ישראל 

בסתיו 1845, לאחר שקיבלו אישור עותומאני לבניית הכנסייה, יצאו הבישוף אלכסנדר ואשתו לשליחות בקהיר, גם היא חלק מהבישופות של ירושלים.  כמו 'הדרשנים הרכובים' שנשאו באמתחתם רק את הספרים החיוניים ביותר לשירותם, נשא הבישוף אלכסנדר ככל הנראה את הטרילוגיה העברית של האגודה הלונדונית: הברית החדשה, מחזור התפילה ו"שירי ציון". 

למרבה הצער, לא הגיע הבישוף אלכסנדר לקהיר. הוא "סיים את המרוץ" שלו במדבר ליד "מי אילים".   גברת אלכסנדר, בכל אופן, מתארת את תפקידו של ספר המזמורים הקטן במסעם האחרון יחד:

"כשיצאנו לדרך המדבר, בכל יום רכבנו, בעלי האהוב ואני, על הסוסים שלנו. בדרך כלל הקדמנו את השיירה, ונהגנו לזמר כמה מהמזמורים העבריים, כמו: 'ילדי מלך השמים'; 'זמן רב תלוי נבל יהודה'; תהילים קי"א; 'דברים נפלאים ממך נאמרים'; כולם מתוך ספר המזמורים שלנו."

היא מסכמת: "מעולם לא עלה ליבו העדין והחם על גדותיו באופן כה מלא, כמו בדברו על שיקומה העתידי של ישראל". 

דברי סיום 

כשקיבלתי את העותק שברשותי לספר המזמורים של האגודה, גיליתי שהוא ניתן לאיש דת נוצרי בשנות ה-40 של המאה ה-19 ונשאר בניו יורק כמעט 180 שנה. הייתי נחוש בדעתי להביאו לירושלים, המקום בו ימלא את ייעודו – להיות מושר ב"קריית מלך רב".

שלושת הכרכים אותם נשא אלכסנדר משמשים עדות לשיקום קהילת המאמינים מקרב היהודים ולתחיית השפה העברית. כפי שאמר אליעזר בן יהודה, "לא יהיה קל להחיות שפה שהייתה מתה זמן כה רב".  עם זאת, היו הבישוף אלכסנדר והאגודה הלונדונית משוכנעים בתחייה הממשמשת ובאה – של קהילת חסידי ישוע מקרב היהודים, של עם ישראל בארצו המובטחת, ואף חזרה לשפת האבות, הנביאים והשליחים.

את התחייה האולטימטיבית לה קיוו, ממחישות בצורה הטובה ביותר מילותיה של בתו הבכורה של הבישוף אלכסנדר: "לאחר שחייתי שם ארבע שנים מחיי מלאי האירועים, ושם, תחת אדמת הקודש של הר ציון, נחו אבי האהוב ואחותי הקטנה, שנולדה מיד לאחר הגענו לירושלים; שם הם מצפים לתחיית המתים, כאשר רגליו של בן האדם יעמדו על הר הזיתים."  על כך אני אומר – "מָרָנָא תָא" – כן יהי רצון, אדוננו בוא.